טביעות אצבע ודנ"א - ההבדל בין הימצאות על חפץ נייח לחפץ נייד

האם די במציאת טביעת אצבע או דנ"א כדי להרשיע בביצוע עבירה? חשוב לדעת שטביעות אצבע ודנ"א אמנם נחשבות כראיות "ראשונות במעלה", אך עדיין מדובר בראיות נסיבתיות ונדרש לבחון את ההקשר שבו נמצאו. כך למשל, יש חשיבות האם נמצאו על חפץ נייח שאינו נוטה לזוז או להחליף ידיים, או על חפץ נייד שכדרכו עובר ממקום למקום.

בית המשפט העליון עמד על ההבדלים בין כוחה הראייתי של טביעת אצבע שנמצאה על גבי חפץ נייח לבין כוחה הראייתי של טביעת אצבע שנמצאה על גבי חפץ נייד בע"פ 4510/07 אדוארד סראבוניאן נ' מדינת ישראל:

"טביעת אצבע של הנאשם אשר נמצאה על גבי חפץ נייח בזירת העבירה, מוכיחה בוודאות מוחלטת כי הוא אכן היה במקום העבירה. בהעדר הסבר סביר למציאתה, ניתן להסיק מטביעת האצבע, אפילו היא הראיה היחידה, כי הנאשם הוא שביצע את העבירה".

לעומת זאת כאשר מדובר בחפץ נייד, שיכול לעבור בקלות מיד ליד וממקום למקום, קיימת אפשרות סבירה שהחפץ נושא טביעת אצבעות של אדם שאינו מעורב, וכי החפץ הגיע בדרך כלשהי למקום שבו הוא נמצא."

יחד עם זאת, גם כאשר טביעת האצבע נמצאה על חפץ נייח אך מדובר בראיה יחידה, בתי המשפט נוקטים בזהירות יתירה בהרשעה. אך אם בית המשפט מוצא שהסברו של הנאשם אינו סביר, וכי מעורבותו בביצוע העבירה היא האפשרות ההגיונית היחידה להימצאותה של טביעת האצבע בין אם על חפץ נייח או על חפץ נייד – נסללת הדרך להרשעה.

בדומה לדין החל על טביעות אצבע, גם ממצא דנ"א בודד שקושר את הנאשם לזירת הפשע, בהעדר הסבר סביר, עשוי להספיק להרשעה. משמע, הסבר סביר עשוי להטות את הכף בין הרשעה לבין זיכוי. כך למשל, בשני מקרים שונים, הימצאות דנ"א על בדל סיגריה הובילה לתוצאות שונות, כאשר במקרה שבו זוכה הנאשם, הסברו היה זה שהשפיע על התוצאה והביא לזיכוי.

בע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, נדון מקרה רצח בו נמצאה גופת אדם בסבך עצים סמוך לבית החולים "מזרע" שליד עכו. בסביבות הגופה נמצאו צמיד זהב (גורמט) ושני בדלי סיגריות במרחק 15-10 ס"מ זה מזה. בדיקות דנ"א הראו כי על אחד מבדלי הסיגריות היו מצויים עקבות רוק השייכים למנוח, ואילו על האחר נמצאו עקבות רוק של הנאשם. הנאשם לא הצליח לספק הסבר הגיוני להימצאות הגורמט והסיגריה בזירה. בשל כך, בית המשפט קבע כי הימצאות הגורמט ובדלי הסיגריה בזירת הרצח, כאשר אחד מהם משויך לנאשם והשני למנוח, מספיקה לצורך הרשעתו ברצח, זאת גם ללא ראיות נסיבתיות נוספות.

 בשונה מעניין בן שלוש, בע"פ 10365/08 אלעיסווי נ' מדינת ישראל, זוכה הנאשם מרצח למרות שנמצא דנ"א שלו על בדל סיגריה בסמוך לגופת הנרצחת בחולות פלמחים. במקרה זה טען הנאשם כי הרבה לבקר באותו האזור. בית המשפט העליון קבע כי הייתה אפשרות כי הסיגריה הושארה שם באחד מביקוריו הקודמים של המערער בשטח. בית המשפט העליון התייחס שם להבדלים בין הימצאות הראיה על חפץ נייד לבין חפץ נייח:

"אין זה המקרה בו עצם מציאת הראיה, כשלעצמה, מובילה להרשעה. זאת, בשני מובנים: האחד, אין בראיה כדי לגלות מתי המערער היה נוכח בשטח. השני, והדברים קשורים זה לזה, נוכחותו של המערער במקום עשויה להיות נתון ניטראלי, שכן מדובר בשטח ציבורי. שונה הדבר, למשל, לו היה מדובר בטביעת אצבע של פורץ בתוך דירה של אדם שכלל אינו מכיר. יתר על כן, לא הוכח שהמערער לא היה שם במועד אחר טרם האירוע."

לסיכום, הימצאות טביעות אצבע או דנ"א בזירת עבירה אינה סוף פסוק, ובתי המשפט יעניקו משקל רב הן להקשר שבו נמצאו הראיות והן להסבר שמספק הנאשם בנוגע להימצאותן.