הזכות לאי הפללה עצמית

הזכות לאי הפללה עצמית מאפשרת לכל אדם להימנע מלהפליל את עצמו ולהעמיד את עצמו בפני סכנה של אישום פלילי.

הזכות לאי הפללה עצמית מעוגנת בסעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית(עדות) שקובע כך: "אדם, הנחקר כך, יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות, שיציג לו בשעת החקירה אותו קצין משטרה, או קצין מורשה אחר כנ"ל, חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להעמידו בסכנת האשמה פלילית"; ובסעיף 47(א) לפקודת הראיות, הקובע כי: "אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה".

במילים אחרות, אי הפללה עצמית היא זכות שלא למסור ראיה או לומר דבר, אשר עלול להפליל את האדם או לשמש נגדו בעתיד בהליך פלילי.

מגבלותיה של הזכות לאי הפללה עצמית

יחד עם זאת חשוב להכיר את מגבלותיה של הזכות לאי הפללה עצמית. הזכות חלה רק בנוגע להפללה עצמית, כלומר אדם אינו יכול לבחור שלא להשיב על שאלות או למסור ראיות שעלולות להפליל אדם אחר, החיסיון חל רק על שאלות או ראיות שעלולות להפליל את האדם עצמו. החיסיון מפני הפללה עצמית הוא יחסי, ובית המשפט רשאי להסירו ולחייב למסור את הראיה המפלילה. זאת בשונה מזכות השתיקה שהיא זכות מוחלטת ובית המשפט איננו מוסמך להסיר אותה.

הבדל נוסף בין הזכויות הוא שזכות השתיקה קיימת רק במשפט הפלילי ורק לחשוד בביצוע עבירה במהלך חקירתו או לנאשם במהלך המשפט. זכות השתיקה מאפשרת לאדם לשתוק שתיקה מוחלטת בכל עניין ולא רק בנוגע למידע מפליל. מנגד, אי הפללה עצמית קמה לא רק לחשוד אלא גם לאדם שנחקר בתור עד, וחלה גם במשפט האזרחי או המנהלי.

הזכות לאי הפללה עצמית לא תחול גם במקרים בהם החובה לספק מידע ומסמכים מעוגנת בחוק, גם אם הדבר עלול להוביל להפללה עצמית. המחוקק הישראלי הטיל חובות דיווח רבות, במיוחד בתחומים פיננסיים ומיסויים, כגון: חובת הגשת דוחות מס, חובת דיווח על הכנסות, חובת ניהול ספרים, חובת דיווח על עסקאות מסוימות.

 כאשר קיימת חובת דיווח סטטוטורית, הזכות לאי הפללה עצמית נסוגה מפניה. הרציונל לכך הוא שאחרת, כל אדם שביצע עבירה הקשורה לחובת הדיווח יכול להימנע מקיום החובה בטענה שהדבר עלול להפלילו, וכך למעשה לרוקן מתוכן את חובת הדיווח.

בנוסף, הזכות לאי הפללה עצמית לא תחול על פעולות חקירה הננקטות כלפי חשוד או עד, כגון: חיפוש גופני, עריכת מסדר זיהוי, ביצוע שחזור וכיוצא בזה.

חיסיון שימוש

חיסיון מאי הפללה עצמית אינו מקנה לאדם את הזכות לפעול בניגוד לצו שיפוטי שהורה לו על המצאת מסמכים, גם אם יש בהם כדי להפלילו. על אדם המעוניין לטעון כנגד הצו לפנות אל בית המשפט בבקשה לשחררו מחובת גילוי הראיות המפלילות.

 במקרה כזה יבחן בית המשפט את המסמכים בשני שלבים: תחילה, יבחן את התקיימותו של חשש להפללה עצמית בכל אחד מן המסמכים אשר נדרש על פי הצו. מסמכים אשר לגביהם לא קיים חשש כאמור – יחויב למוסרם. לגבי מסמכים שחשד כזה קיים לגביהם יתקיים השלב השני. בשלב השני ישקול בית המשפט אם ראוי בנסיבות העניין להעניק "חיסיון שימוש" כך שיוסר מעל מסמכים מסוימים החיסיון מפני הפללה עצמית, אך יובטח לאדם כי מסמכים אלה לא ישמשו כראיה נגדו בהליכים פליליים בעתיד [רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' גלעד שרון, נח(1) 748 (2003)].

 סעיף 47(ב) לפקודת הראיות מקנה לבית המשפט סמכות להורות לאדם למסור גם ראיות שיש בהן כדי להפלילו, ובלבד שיוענק לו "חיסיון שימוש", כך שלא יהיה ניתן להשתמש בראיה זו כנגדו בהליכים פליליים בעתיד. כלומר, אם בית המשפט קובע שחל חיסיון לאי הפללה עצמית אך מחליט להסיר אותו, לא ניתן להשתמש בראיות בהליך פלילי נגד אותו אדם שהחיסיון חל עליו. מטרתה של חסינות השימוש בהליך הפלילי היא "לתמרץ" את העד למסור ראיות שעשויות לקדם את ההליך הפלילי נגד חשודים או נאשמים אחרים.

בהקשר של ההליך האזרחי, החיסיון מפני הפללה עצמית מאפשר לבעל הדין לסרב לענות לשאלה שנשאל בשאלון או למסור מסמך, שלטענתו חוסים תחת החיסיון. במקרה כזה, רשאי בעל הדין שכנגד להתנגד לכך, על ידי הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט שיכריע בסוגיית החיסיון. ככל שבית המשפט יורה להשיב על השאלה או לגלות את המסמך, לא ייעשה בהם שימוש במסגרת הליך פלילי, אלא בהסכמת הנאשם, ויחול "חיסיון שימוש" [רע"א 5432/24 פלונית נ' פלוני (נבו 17.7.2024)].

לסיכום

הזכות לאי הפללה עצמית שונה מזכות השתיקה בכמה היבטים מרכזיים:

אישיות הזכות - הזכות לאי הפללה עצמית חלה רק על הפללה של האדם עצמו ולא על הפללת אחרים. אדם אינו רשאי לסרב למסור ראיות בנוגע לאדם אחר בטענה כי הן עלולות להפליל אותו.

חיסיון יחסי - בניגוד לזכות השתיקה, הזכות לאי הפללה עצמית היא זכות יחסית, ולבית המשפט סמכות להסירה ולחייב את האדם למסור את הראיה.

חסינות שימוש - גם אם בית המשפט יקבע שהזכות לאי הפללה לא חלה ויחייב את האדם למסור את הראיה, הרי שהראיה שתתגלה לא תשמש במשפט פלילי נגד אותו אדם. את החסינות הזו בית המשפט אינו יכול להסיר.

תחולה רחבה יותר של ההליכים - הזכות לאי הפללה חלה בכל סוגי ההליכים המשפטיים, כולל בהליכים אזרחיים ומנהליים, בעוד שזכות השתיקה חלה רק בהליך הפלילי.