השארת ילד ללא השגחה

מאיזה גיל אפשר להשאיר ילד ללא השגחה?

החוק בישראל אוסר על השארת ילד שטרם מלאו לו 6 שנים ללא השגחה, אם הדבר עלול לסכן אותו. עד שנת 2001 סעיף 361 לחוק העונשין קבע שמי שנטש ילד, שלא מלאו לו שנתיים, ובכך סיכן את חייו, פגע או עלול היה לפגוע פגיעה מתמדת בבריאותו, עבר עבירה פלילית. בשנת 2001 נכנס לתוקף תיקון 59 לחוק העונשין וסעיף 361 שונה לגמרי.

בדברי ההסבר שפורסמו בהצעת חוק מס' 2830 נאמר כך: "בעקבות התרחשות אסונות אשר נבעו מהשארת ילדים בלא השגחה ראויה, התעורר צורך להרחיב ולהבהיר את חובת ההורים לדאוג לילדיהם ולמנוע פגיעות בהם". סעיף 361 "החדש" קובע כך: "המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו - מאסר שלוש שנים; עשה כן ברשלנות, דינו - מאסר שנה; עשה כן במטרה לנטוש את הילד, דינו - מאסר חמש שנים".

למעשה, בסעיף החדש העלה המחוקק את גיל הילדים החייבים בהשגחה פי שלושה (משנתיים לשש שנים). מטרת החוק לא הייתה בהכרח להביא את "העבריינים" לדין, אלא בעיקר כדי לקבוע נורמות התנהגות, וכדי לצמצם חשיפה של ילדים לסיכונים מיותרים. חומרת העבירה נגזרת משלוש החלופות הקבועות בסעיף 361 בקשר ליסוד הנפשי של המבצע:

• אם העבירה נעשתה במחשבה פלילית, כלומר במודעות לכך שהילד הושאר ללא השגחה בנסיבות שעלולות לפגוע בו – מאסר עד שלוש שנים;

• אם העבירה נעשתה ברשלנות, כלומר בהעדר מודעות – עד שנת מאסר;

• ואם הילד הושאר במטרה לנטוש אותו – מאסר עד חמש שנים.

למרות שהחוק קובע איסור חד על השארת ילד מתחת לגיל 6 ללא השגחה, בפועל ככל הנראה לא יוגש כתב אישום נגד הורה שהשאיר את ילדו לבד למשך דקות ספורות ללא שנגרמה פגיעה. ברוב המקרים, לא יוגש כתב אישום בגין עבירה זו כעבירה בודדה, במיוחד כאשר לא היה פוטנציאל לסיכון הילד.

כך למשל, בפרשה שהגיעה לבית המשפט בשנת 2006 [ת"פ (שלום ת"א) 8023/06 מדינת ישראל - פמת"א נ' א. ע. (נבו 15.5.2008)], הוגש כתב אישום נגד אם בגין ביצוע שתי עבירות של השארת ילד ללא השגחה. באותו מקרה דובר על כך שהאם השאירה את בתה בת ה-4 ללא השגחה, וכתוצאה מכך יצאה הילדה לרחוב, חצתה לבדה את הכביש ונחבלה מפגיעת רכב; ובמקרה נוסף, השאירה אותה שוב ללא השגחה, והילדה הצליחה להדליק סיגריה, נפלה ונכוותה בעינה.

מדיניות העמדה לדין

מכל מקום, פרקליטות המדינה גיבשה הנחיה המפרטת את השיקולים הרלוונטיים לעניין העמדה לדין של הורים בגין הזנחת ילדיהם או השארתם ללא השגחה באופן המסכן אותם (לא מדובר ברשימה סגורה):

גילו של הקטין: ככל שגילו של הילד נמוך יותר כך גוברת החובה להשגיח עליו. כיוצא מכך, ככל שגילו של הילד שהושאר ללא השגחה נמוך יותר גובר הסיכוי להגשת כתב אישום.

מקום השארת הילד ללא השגחה: השארתו של ילד במקום סגור אינה שקולה להשארתו במקום פתוח, או במרחב רווי סיכונים כגון: כביש, מקור מים, אתר גבוה וכדומה.

הסתברות להתממשות הסיכון הנשקף לחיי הקטין: ככל שההסתברות להתממשות הסיכון גבוהה יותר, כך יגבר הסיכוי להעמדה לדין.

משך הזמן שבו לא התקיימה השגחה מצד ההורה: ככל שזמן ללא השגחה היה ממושך יותר, כך גם הסיכוי בהעמדה לדין.

* להרחבה נוספת ראו: הנחיית פרקליט המדינה מספר 31.2 – "מדיניות העמדה לדין של הורים בגין הזנחת ילדיהם או בגין השארתם ללא השגחה באופן המסכן אותם".

לבסוף, חשוב לציין שבעוד שהדין הפלילי אוסר על השארת ילדים מתחת לגיל 6 ללא השגחה ראויה, משרד הבריאות נוקט גישה זהירה יותר וממליץ להימנע מהשארת ילדים לבד בבית עד גיל 9. לגבי ילדים בגילאים 6-9, משרד הבריאות מעביר את האחריות לשיקול דעתם של ההורים, תוך הדגשה שעליהם לשקול את בגרותו של הילד, את משך הזמן המתוכנן, ואת נסיבות ההשארה.