עד שמשנה את גרסתו: עד עוין והעדפת הגרסה הקודמת לפי סעיף 10א לפקודת הראיות

פעמים רבות אנו שומעים את המושג עד עוין מבלי להבין את משמעותו. "פלוני הוכרז כעד עוין, מדוע לא מכריזים על אלמוני כעד עוין"? לאדם מן הישוב קשה להבין את משמעות ההכרזה על עד כעד עוין, ולכן מאמר זה יבקש להבהיר את התנאים להכרזה זו ואת תוצאותיה.

סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי – אימתי יוכרז העד כעוין?

העד יוכרז כעד עוין באחד משני המצבים הבאים:

1. ניתן לבקש להכריז על עד כעוין כאשר עדותו בבית המשפט סותרת את עדותו (אמרתו) המוקדמת במשטרה. לדוגמה, כאשר פלוני מסר גרסה במשטרה לפיה הוא ראה את אלמוני פורץ לדירה, אך כאשר הגיע זמנו של פלוני למסור עדות בבית המשפט אמר שלא ראה שום דבר. במקרה כזה עדותו של פלוני בבית המשפט סתרה את אמרתו במשטרה, וניתן לבקש להכריז עליו כעד עוין.

2. ניתן להכריז על עד כעד עוין גם אם אין סתירה בין עדותו בבית המשפט לאמרתו המוקדמת במשטרה, אך התנהגותו על דוכן העדים עוינת כלפי מי שהזמין אותו להעיד, למשל בדרך של סירוב לענות על שאלות או שתיקה.

המשמעות של הכרזת עד כעד עוין – הבדלים בין חקירה ראשית לבין חקירה נגדית

סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי, המסדיר את סוגיית העד העוין, קובע שבית המשפט רשאי להתיר למי שזימן את העד העוין לחקור אותו בחקירה נגדית במקום חקירה ראשית. אם כך, כדי להבין את המשמעות של הסנקציה הזו יש להבין מה ההבדלים בין החקירה הראשית לבין החקירה הנגדית.

במקרים רגילים, מי שמזמין את העד חוקר אותו בחקירה ראשית ולא בחקירה נגדית, שהיא נחשבת לחקירה קשה יותר עבור העד. בחקירה הראשית הצד שזימן את העד שואל אותו שאלות קלות שמטרתן לאפשר לעד למסור את גרסתו בסגנונו וללא הפרעות. בחקירה הראשית ניתן להציג רק שאלות פתוחות לעד, ואסור להציג לעד שאלות מדריכות או שאלות של כן ולא.

בשאלות מדריכות הכוונה לשאלות שאנו מכוונים לתשובה מסוימת. למשל: "נכון שביום חמישי היית בבית"? במקרה זה השאלה מדריכה את העד לאשר שהוא היה בבית, ושאלה כזו אסורה בחקירה ראשית. במקום זאת, על הצד שזימן את העד לשאול את העד שאלה פתוחה "תספר לי איפה היית ביום חמישי", ולא להדריך אותו. באופן דומה, אסור לשאול בחקירה ראשית "האם היית בבית", מדובר בשאלה של כן ולא.

בחקירה הנגדית, לעומת זאת, מותר לשאול שאלות מדריכות ושאלות של כן ולא. מטרת החקירה הנגדית היא למוטט את גרסתו של העד, ו"להכווין" אותו לספר סיפור אחר לחלוטין באמצעות שאלות נכונות. שימוש בשאלות מדריכות מאפשר לצד החוקר לכוון את החקירה ואת העד לגרסה הרצויה, מבלי לאפשר לו "לקשקש" ולמסור פרטים לא רצויים. למשל, במקום לשאול שאלה פתוחה: "תספר לי מה היה?", שאז העד יכול להתחיל לספר סיפורים שאין לחוקר שליטה עליהם, יכול החוקר לשאול: "נכון שלא היית בתל אביב ביום שבת"? או "האם הרכבת משקפיים באותו היום"?

אם כן, עד עוין הוא מי שעדותו בבית המשפט סותרת את אמרתו המוקדמת במשטרה או מי שמסרב לשתף פעולה עם הצד שהזמין אותו למסור את העדות, ובהתאם לסעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי רשאי בית המשפט להתיר לחקור אותו בחקירה נגדית במקום חקירה ראשית.

יחד עם זאת, בהליך פלילי קיימת סנקציה נוספת שקשורה בעקיפין להכרזתו של העד כעד עוין, והיא העדפת אמרתו המוקדמת במשטרה על עדותו בבית המשפט, ועל כך יפורט מטה [יעקב קדמי, על הראיות - חלק ראשון - הדין בראי הפסיקה, עמ' 372-382 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)].

סעיף 10א לפקודת הראיות – העדפת אמרה קודמת במקום עדות בבית המשפט

תחילה חשוב להבין כי הודעה במשטרה כלל לא קבילה בהליך הפלילי אם העד לא נחקר עליה בבית המשפט (כלומר מסר עדות בבית המשפט), למעט במקרים חריגים, או כאשר גם התביעה וגם ההגנה הסכימו להגיש אותה מבלי לחקור את העד בבית המשפט. כלומר, ככלל אם העד לא יגיע לבית המשפט אמרתו במשטרה לא תהיה קבילה. סעיף 10א לפקודת הראיות מהווה חריג לכלל הנ"ל.

סעיף 10א(א) לפקודת הראיות קובע כי אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט (לצורך העניין האמרה במשטרה) יכולה להיות קבילה בהתקיים תנאים מסוימים. ובהמשך, סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות קובע כי בית המשפט רשאי להעדיף את האמרה המוקדמת על עדותו של העד בבית המשפט. האמרה המוקדמת תהיה קבילה בהליך פלילי אם מתקיימים התנאים הבאים:

1. מתן האמרה הוכח במשפט – לצורך הדוגמה, ניתן להוכיח כי העד נתן את האמרה במשטרה באמצעות השוטר שגבה את האמרה;

2. נותן האמרה (כלומר העד) הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו – אם העד לא מגיע לבית המשפט, לא ניתן להעדיף את אמרתו המוקדמת במשטרה לפי סעיף זה. אך אם העד התייצב על דוכן העדים, מתקיים התנאי הנ"ל אפילו אם העד מסרב לענות על שאלות, מקשקש שטויות או שותק;

3. העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תוכנה – עד שמספק תשובות מתחמקות, מסרב לענות על שאלות או לא חוזר על תוכן האמרה במשטרה, מקיים את הדרישה של הסעיף הנ"ל.

סעיף 10א לפקודת הראיות מאפשר לבית המשפט להעדיף את האמרה הקודמת של העד על פני עדותו המאוחרת בבית המשפט במצבים בהם העד אמנם מתייצב בבית המשפט, אך מסרב לחזור על תוכן עדותו המקורית במשטרה, בין אם החזרה מגיעה בעקבות חשש, לחץ או חרטה. כמו כן, חשוב להבהיר כי אין הכרח בהכרזה על העד כעוין על מנת להחיל את סעיף 10א, מדובר בשני כלים משפטיים נפרדים למצב דומה.

לסיכום

בית המשפט יכול להכריז על עד שמשנה את גרסתו בבית המשפט כעד עוין מכוח סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי, ואז רשאי הוא להתיר לחקור אותו בחקירה נגדית במקום חקירה ראשית; ו/או להעדיף את אמרתו הקודמת של העד במשטרה על פני עדותו בבית המשפט מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות.