סמכויות החיפוש והמעצר

מאמר זה סוקר את פתחו של ההליך הפלילי, מהמפגש הראשוני בשטח ועד לשלבי המעצר המתקדמים. במסגרת המאמר, נבחן את סמכויות החיפוש, את התנאים למעצר ללא צו, ואת ההבדלים המשפטיים בין מעצר ימים לבין מעצר עד תום הליכים. מטרת המאמר היא להבהיר את גבולות סמכות הרשויות, על מנת להבין את הזכויות שלנו כאזרחים.

חיפוש על גופו של אדם ללא צו – אימתי רשאי שוטר לערוך חיפוש על אדם?

חיפוש על גופו של אדם ובכליו ללא צו שיפוטי, מותנה בקיומו של חשד סביר לכך שאותו אדם מחזיק בחפץ אסור. חשד סביר אינו יכול להיות "ניחוש", אלא עליו להסתמך על תשתית עובדתית. אמות המידה לבחינת החשד הסביר, בין היתר הן: התנהגותו של האדם; קיומו של מידע בדבר ביצוע עבירה במקום ובשעה מסוימת; מידע אודות תיאור אדם החשוד בביצוע עבירה מסוימת, וכיו"ב. קיומו של עבר פלילי, ללא נסיבות חיצוניות נוספות, אינו מגבש חשד סביר.

בהיעדר חשד סביר או מקור סמכות אחר, שוטר רשאי לבצע את החיפוש אם ניתנה לו על ידי האדם "הסכמה מדעת". הסכמה מדעת היא הסמכתו של אדם לביצוע החיפוש לאחר שהובהר לו במפורש על ידי השוטר כי זכותו לסרב לחיפוש וכי סירובו לא ייזקף לחובתו.

מעבר לכך, שוטר או מאבטח רשאיים לערוך חיפוש על גופו של אדם, בלא צו, לשם שמירה על ביטחון הציבור בעת כניסה לנמל, לבניין או למקום מגודר; בעת כניסה או בעת הימצאות בתחנת הסעה לרכב ציבורי, תחנת הסעה לחיילים, נקודת בדיקה לנכנסים לישראל מאזור השטחים וליוצאים מישראל לאזור השטחים.

חיפוש בבית מגורים – אימתי רשאי שוטר לערוך חיפוש בבית מגורים או מקום אחר ללא צו?

על פי סעיף 25(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום אם:

1. יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב;

2. תופש הבית או המקום פונה לעזרת המשטרה;

3. אדם המצוי שם פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה;

4. השוטר רודף אחרי אדם המתחמק ממעצר או נמלט ממשמורת חוקית.

בנוסף למקרים המפורטים בסעיף 25(א), החל מיום 15 במאי 2023 נכנסה לתוקף הוראת שעה המרחיבה את סמכות השוטר לערוך חיפוש ללא צו בבית או במקום, אם התעורר חשד סביר זה מקרוב שיש במקום נשק או חלק מהותי בנשק העשוי לשמש ראיה לביצוע עבירות נשק; או תיעוד/מצלמה העשויים לשמש ראיה לפשע חמור או עבירות נשק, וזאת בתנאי שאי-ביצוע החיפוש באופן מיידי יסכל את מטרתו ולא ניתן לקבל צו חיפוש.

סמכות שוטר לעצור אדם ללא צו – באילו תנאים יכול שוטר לעצור אדם?

בהתאם לסעיף 23 לחוק המעצרים, שוטר מוסמך לעצור אדם אם יש לשוטר חשד סביר שאותו האדם עבר עבירה בת מעצר (עבירה שהעונש בגינה עולה על 3 חודשים), ובנוסף מתקיימת אחת מעילות המעצר הבאות:

1. הימלטות – חשד סביר שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה.

2. שיבוש – חשד סביר ששחרור החשוד יביא לידי שיבוש חקירה או משפט בדרך של השפעה על עדים, פגיעה בראיות או בדרך אחרת.

3. מסוכנות – חשד סביר לכך שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.

4. מסוכנות "סטטוטורית" – כאשר אדם חשוד בביצוע עבירות מסוימות מתקיימת חזקה לפיה הוא מסוכן, מדובר בעבירות הבאות:

   עבירות שדינן מיתה או מאסר עולם;

   עבירות בטחון;

   עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט שימוש עצמי או החזקת סם לשימוש עצמי;

   עבירות שנעשו באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר;

   עבירת אלימות בבן משפחה.

5. האדם היה כבר משוחרר בערובה והפר את התנאים או שהוא נמלט ממשמורת חוקית.

חשוב לדעת שקצין ממונה רשאי לעצור את החשוד ל-24 שעות. חשוד שנעצר בידי הקצין הממונה יובא בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות, בפני שופט. השופט יקבע האם מתקיימים תנאים למעצר החשוד לפני הגשת כתב האישום או יורה על שחרור.

מעצר לפני הגשת כתב אישום – באילו תנאים ייעצר אדם לפני שהוגש נגדו כתב אישום?

מעצר לפני הגשת כתב אישום מכונה "מעצר ימים". בניגוד למאסר, מטרתו של מעצר הימים איננה ענישה או הרתעה, אלא מתן אפשרות למשטרה לבצע את חקירתה תוך נטרול "עילות המעצר": שיבוש הליכי חקירה, מסוכנות או חשש מהימלטות; או אם שוכנע בית המשפט שיש צורך לנקוט בהליכי חקירה שניתן לקיים אך ורק כאשר החשוד נמצא במעצר - בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים.

על פי סעיף 13א לחוק המעצרים, על מנת להורות על מעצרו של אדם טרם הגשת כתב אישום נגדו, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, חשד סביר לביצועה של עבירה שאיננה חטא; והשני, קיומה של אחת מעילות המעצר, קרי – חשש לשיבוש, מסוכנות, חשש להימלטות או הליכי חקירה שמחייבים מעצר.

על מנת לבסס "חשד סביר" לביצוע עבירה, אין צורך "בראיות לכאורה להוכחת אשמה", הנדרשות לצורך מעצרו של אדם עד תום ההליכים נגדו. בשלב של מעצר הימים עשויות להיכנס גם ראיות שאינן קבילות במשפט. בשלב זה תפקידן של הראיות המבססות "חשד סביר" לקשור את החשוד לעבירה המיוחסת באופן סביר המצדיק את מתן האפשרות למשטרה לסיים את החקירה המתנהלת. יתכן כי ראיות מספיקות לצורך מעצר הימים לא יספיקו לצורך המשך המעצר.

בהתאם לחוק המעצרים, שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אם ניתן להשיג את מטרות המעצר (העילות) בדרך של קביעת תנאי ערובה. למשל, אם היחידה החוקרת ציינה כעילת מעצר חשש להימלטות והחשוד מציג חלופת מעצר שביכולתה "לבטל" את החשש הזה, על בית המשפט לקבל את החלופה ולא להורות על מעצרו של האדם מאחורי סורג ובריח.

הצהרת תובע: חשוב להבהיר כי על פי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, בסיום החקירה יש להורות על שחרורו של העצור, אלא אם כן מצהיר התובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגד העצור. אם משתכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש מעצר עד תום ההליכים, רשאי הוא להאריך את המעצר בחמישה ימים בלבד, אשר במהלכם על התביעה להגיש כתב אישום.

מעצר לאחר הגשת כתב אישום – באילו תנאים ייעצר אדם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום?

מעצר לאחר הגשת כתב אישום מכונה "מעצר עד תום ההליכים". התנאים למעצר עד תום ההליכים דומים לאלה של מעצר ימים בשינויים מסוימים. במקום חשד סביר נדרשת הוכחה של "ראיות לכאורה", ועדיין מתקיימת דרישה לעילת מעצר והעדר חלופת מעצר.

להלן ההבדלים המרכזיים בין מעצר לפני הגשת כתב אישום (מעצר ימים) למעצר לאחר הגשת כתב אישום (מעצר עד תום ההליכים):

שלב ההליך והמטרה: מעצר ימים מתרחש בשלב החקירה ומטרתו לאפשר אותה, בעוד שמעצר לאחר הגשת כתב אישום מתרחש לאחר שהוגש כתב אישום ומטרתו להבטיח את ניהולו התקין של המשפט.

רף ראייתי: למעצר ימים נדרש "חשד סביר" לביצוע עבירה, בעוד שלמעצר עד תום ההליכים נדרשות "ראיות לכאורה" המבססות סיכוי סביר להרשעה. "ראיות לכאורה" הן ראיות גולמיות שלא נבחנו בחקירה נגדית ולא נקבעו לגביהן ממצאי מהימנות ומשקל. בשלב המעצר, בית המשפט בוחן האם קיים סיכוי סביר שעיבודן של ראיות אלו במהלך המשפט עצמו יוביל לביסוס אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. המבחן הוא "אם נאמין" לראיות התביעה, האם יהיה בהן כדי לחייב את המסקנה שהנאשם ביצע את המעשה המיוחס לו.

עילות מעצר: עילות המעצר דומות בשני השלבים (שיבוש, הימלטות, מסוכנות), אך לאחר הגשת כתב אישום קיימת גם "חזקת מסוכנות סטטוטורית" לעבירות חמורות.