לשון הרע – קללות ופרסום ברשתות חברתיות

פרסומים ברשתות החברתיות מעלים שאלות משפטיות רבות בנוגע ללשון הרע. למשל, האם שיתוף פוסט פוגעני נחשב ללשון הרע? האם סימון "לייק" יכול להוביל לתביעה? בנוסף, האם ומתי קללות וביטויי גנאי יכולים לעלות כדי לשון הרע? כדי לקבל את התשובות לשאלות הללו תחילה צריך להבין מה זה "לשון הרע".

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מגדיר בסעיף 1 לשון הרע כפרסום העלול:

1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

3. לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

לצורך הגדרת "פרסום", סעיף 2 לחוק מתייחס באופן רחב לכל צורה של הבעה, בין בכתב, בעל פה או באמצעים דיגיטליים, ובלבד שהתוכן יגיע לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע. במילים אחרות, כדי שאמירה תיחשב ללשון הרע, עליה לא רק להיות פוגענית, אלא גם להיות חשופה לאדם אחד נוסף לפחות מלבד הנפגע.

האם שיתוף פוסט או "לייק" מהווים לשון הרע?

שיתוף פוסט

פעולה ישירה של כתיבת "סטטוס" או "פוסט" ברשת החברתית היא פרסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה אם יש בה משום לשון הרע.

פעולה של שיתוף פוסט עשויה להקנות לפרסום מסוים תפוצה נרחבת ותהודה רבה, ובכך לתרום להפיכתו ל"ויראלי", מעבר למה שהיה מקבל אלמלא שותף. לפיכך, פעולה של שיתוף ברשת החברתית עלולה לעלות כדי פרסום במובנו של חוק איסור לשון הרע, כך שניתן להגיש תביעות גם כנגד משתפים, ולא רק נגד המפרסם המקורי של הדיבה.

האם "לייק" מהווה לשון הרע?

לעומת פעולת השיתוף, סימון "לייק" לא יוצר "עותק" של הדברים וחזרה עליהם. יש הבחנה משמעותית בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק (או סימוני "תחושה" דומים), ונקבע בפסיקה כי רק הראשונה יכולה לעלות כדי פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע.

האם קללות מהוות לשון הרע?

שאלה נפוצה נוספת היא האם קללות או ביטויי גנאי יכולים להיחשב ללשון הרע (באופן כללי ולא רק בתור פרסום ברשתות). לצערנו, קללות וגידופים הם חלק מהשיח הפומבי בארצנו והשימוש הנפוץ בהם מפחית לכאורה את עוצמת הפגיעה. מיותר לציין כי בנסיבות מסוימות, קללות כלל לא ייחשבו כפוגעניות. מנגד, יש אנשים שלא מוכנים לספוג קללות בשום צורה (ובצדק) ועלולים לחוש מושפלים ומבוזים בשל כך.

בהקשר זה חשוב לדעת, שהמבחן להתקיימות לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. כלומר – לא תחושת ועוצמת הפגיעה שחש הנפגע תקבע האם מדובר בלשון הרע, אלא בחינה אובייקטיבית, על פי המשמעות שאנשים סבירים היו מייחסים לפרסום.

לצורך ההכרעה בשאלה האם קללות מהוות "לשון הרע", ישקול בית המשפט את הנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הדברים, את נימת הדיבור, את הקול ואת ההקשר שבהם נאמרו הדברים. למשל, אם יתברר שהקללות נאמרו ברגעי רוגז ובכעס, או תוך חילופי עלבונות, ייטה בית המשפט שלא לראות בקללות "לשון הרע" המקימה עילת תביעה.

כך למשל, במקרים אלה קללות והעלבות לא הוכרו כלשון הרע:

בתיק ת"א 32992-11-22 (בית משפט השלום, 2024), התובע טען כי ביטויים כמו "זבלים", "אפסים" ו"בני זונות" שהטיח בו הנתבע במהלך ויכוח בבריכה שכונתית מהווים לשון הרע. בית המשפט קבע כי ביטויים אלה, במסגרת ויכוח סוער, אינם עולים כדי לשון הרע אלא נחשבים לקללות וסלנג רחוב, ולא גרמו נזק מתמשך לשמו הטוב של התובע. התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות.

בתיק ת"א 18006-05-15 (בית משפט השלום, 2018), בית המשפט קבע לגבי הכינויים "כלב" ו"בן זונה", כי מדובר בגידופים שלצערנו נתפסים כביטויים שגורים בחברה הישראלית אשר לא מתארים אופי אישי של התובע ו/או מעשה שהוא עשה ולפיכך, הם אינם בהכרח מהווים לשון הרע במובן המשפטי. לעומת זאת, בנוגע לביטוי "ערבי מסריח" - בית המשפט קבע שזהו כינוי גזעני שנכנס בקלות להגדרת לשון הרע, היות שהוא מעליב ומשפיל באופן קיצוני ועלול להפוך את מי שמכנים אותו כך למטרה לבוז, לעג ושנאה.

מנגד, במקרים הבאים קללות והעלבות הוכרו כלשון הרע:

בתיק ת"א 56521-09-17 (בית משפט השלום, 2020), הנתבע כינה את התובע, עורך דין במקצועו, במסדרונות בית המשפט בכינויי גנאי "חלאה" ו"בן זונה". בית המשפט קבע כי על אף שמדובר בגידופים וקללות, במקרה זה ההתבטאויות הללו ובמיוחד אמירה "חלאה" לעבר עו"ד במסדרונות בית המשפט, בנוכחות קהל עורכי דין ומתדיינים, עלולות לבזות ולהשפיל בפומבי אדם המכונה כך. בית המשפט חייב את הנתבע בפיצויים בסך 8,000 ₪ לטובת התובע בצירוף הוצאות משפט.

בתיק ת"א 56207-02-20 (בית משפט השלום, 2024), התובע, יו"ר קבוצת כדוגל נערות, טען כי מאמן הקבוצה היריבה העליב אותו במונחים כמו "אפס", "אנאלפבית" ו"רמאי" במהלך משחק לעיני קהל. בית המשפט קבע כי התנהגות הנתבע עלתה כדי לשון הרע בשל אופייה המתמשך והממוקד של ההתקפה שנועדה להשפיל את התובע. נפסקו לתובע פיצויים בסך 12,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט.

בתיק ת"א 55087-10-23 (בית משפט השלום, 2025), דובר בוויכוח בין שוטר לשוטרת במהלך עבדותם, במסגרתו הנתבע כינה את התובעת "סתומה" ו"מטומטמת" באופן חוזר ונשנה מול עוברי אורח וקולגות. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי האמירות מהוות לשון הרע משום שהן השפילו אותה במסגרת מקצועית. נפסקו לתובעת פיצויים בסך 20,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט.

סיכום

ניתן לסכם את הנקודות המרכזיות כך:

1. שיתוף פוסט עשוי להיחשב כפרסום לשון הרע, שכן הוא מרחיב את תפוצת הפרסום המקורי ועשוי להגביר את הפגיעה.

2. סימון "לייק" אינו נחשב לפרסום לפי חוק איסור לשון הרע.

3. קללות וביטויי גנאי עשויים להיחשב ללשון הרע, אך הדבר תלוי בנסיבות, בהקשר ובמידת הפגיעה בשמו הטוב של אדם.

בבחינת מקרים של לשון הרע, בתי המשפט מפעילים מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, בוחנים את ההקשר והנורמות החברתיות הרלוונטיות, ושוקלים את מידת הפגיעה, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה במעמד מקצועי.